בית כנסת – בית התקווה

במשך מאות שנים היה בית הכנסת המוקד של חיי הקהילה היהודית. עם הקמתם של בתי הכנסת הראשונים בתקופת בית שני חל פיצול בין התפקיד של בתי הכנסת בארץ ישראל לבתי הכנסת שבמצרים, סוריה ובבל. בעוד בתי הכנסת שבארץ ישראל שימשו בעיקר לתפילה, מעין תחליף מקומי לבית המקדש (ולכן נקראו "מקדש מעט") – בתי הכנסת שמחוץ לארץ מילאו פונקציות רחבות שהקיפו את כל חיי הקהילה היהודית.

הפונקציות שמילאו בתי הכנסת בקהילות היהודיות בתפוצות

בית תפילה

לפי ההלכה אפשר להתפלל בכל חלל, אך הקהילה חיפשה בכל זאת מקום בו ניתן יהיה  לכנס את כל הקהל למקום אחד וליצור תפילה של ביחד. הקהילה גייסה משאבים והקדישה מבנה מכובד לצורך תפילה. במקביל נקבעו גם הלכות לבניית בית כנסת.

בית מדרש

במהלך התפילה עלו רבנים וחכמים לתיבה ודרשו בהלכה ובמנהגי אורחות חיים. היו חכמים שהקדישו את חייהם לישיבה בבית הכנסת לשם לימוד תורה. מאוחר יותר נבנו בתי מדרש שלא נועדו להכיל את כל הקהילה, אלא רק את הנבחרת שבחרה להקדיש את זמנה ללימודי עומק בתורה. מבנה בית המדרש היה קטן יותר וצנוע והיו בו בעיקר ספרים כסאות וסטנדים או שולחנות. מכיוון שגם הלומדים היו מחוייבים בכל התפילות – נמצאו שם ארון קדש ועמוד תפילה.

בית ספר

במרבית הקהילות שימש בית הכנסת כמקום ללימודי קודש ובעיקר שפת הקודש – עברית. כך זכו בני הקהילה ללמוד קרוא וכתוב ואת יסודות התפילה והמצוות עוד בזמנים בהם לא היו בתי ספר.

ספריה

הספרים היו נדירים ויקרי ערך. מי שרצה לפגוש את החוכמה הכתובה הגיע לבית הכנסת או לבית המדרש.

מוסיקה

התפילה, הסליחות, שירת הבקשות והפיוטים היוו הזדמנות לביטוי רגשי אומנותי. בית הכנסת היה מקום למפגש ולימוד המוסיקה היהודית וגם במה חשובה לאומנים להפגין את כשרונם.

אולם אירועים

אירועים קהילתיים ואירועים משפחתיים – ברית מילה, בר מצווה וחופה התרחשו גם הם בבית הכנסת האולם כלל מטבח כשר ואפשרות להכין ארוחות לאירועים או לנזקקים.

איסוף וחלוקת צדקה

כל קהילה קבעה את דרכי איסוף הכסף לצדקה ודרכי החלוקה.

בית הדין

בבית הכנסת ישבו פוסקי הלכה של הקהילה או בית דין שדן בכל דיני הקהילה.

בית תמחוי

הקהילה דאגה גם לחוליה החלשה וזימנה ארוחות למשפחות ויחידים עריריים שידם לא השיגה פת לחם.

ארכיון הקהילה

בארכיון הקהילה נרשמו כל פרטי האנשים הנולדים והמתים, המתחתנים והמתגרשים, בעלי תפקיד בקהילה ולעתים נרשמו אירועים מיוחדת ושו"תים  שנדונו בתוך חיי היום יום של הקהילה.

אלו היו הפונקציות הבסיסיות. כל קהילה טיפחה את מוסדותיה וערכיה לפי גודלה ועושרה. היו קהילות מבוססות יותר שבנו קומפלקס של מבנים וייחדו לכל פונקציה מבנה, לצד קהילות שבנו מבנה אחד רב תכליתי שעבר הסבה לפי צורך השעה. בדרך זו שימרה הקהילה היהודית במשך אלפיים שנות גלות את המצוות, מנהגי התפילות, הידע והקהילה היהודית.

בתי כנסת במדינת ישראל

העלייה לארץ ישראל מציינת גם ההתפרקות של הקהילות העתיקות וההומוגניות, אשר במשך מאות שנים טיפחו וארגנו את מוסדותיהן ואת 'כללי המשחק' שלהן. מעם שחי בחברה מלוכדת ויוזמת היהודים מצאו עצמם מפוזרים וסמוכים לקהילות אחרות, שגם הן מפורקות. רוב העולים מארצות המזרח היו בעלי אמונה ומסורתיים ואת מוסדות הדת ארגנה להם המדינה המתהווה.

מארצות אשכנז הגיעו שורדי שואה מעטים מכל קהילה.

מבנים לבתי כנסת לא היו. בתי הכנסת שוכנו באוהלים, פחונים, צריפים או חללים רב תכליתיים כמו בתי ספר, מקלטים וחדרי אוכל. הריהוט היה צנוע ומאולתר ופונקציות רבות של בתי הכנסת בגלות הצטמצמו בארץ ישראל למקום תפילה בלבד. יהודים מארצות שונות, בעלי מנהגים ונוסחים שונים, מצאו עצמם מול בית כנסת יחיד בישוב, שלא תאם את נוסח התפילה אליו התרגלו.

באמצע שנות השבעים החל גל בניה של בתי כנסת שהלך והתעצם. בכל הערים והשכונות החדשות הוקצו מראש קרקעות למבני דת. משרד הדתות, משרד השיכון והרשות המקומית סייעו בתקציבים. נדבנים תרמו להשלמת הבניה או לתפארתה. את תהליך הבנייה יזמו וליוו עמותות קהילתיות, שהחזירו את היוזמה ואת הניהול לקהילה.

האתגר של בתי הכנסת בתקופתנו

היהודים בגלות לא הצטיינו במלאכת התכנון והבנייה וגם לא באמנות. חלק מהקהילות קיימו את מצוות "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה" בצורה גורפת והסתפקו במבנה פשוט ותכליתי. רוב הקהילות הזדקקו לאדריכלים, אמנים ובעלי מלאכה מקומיים. לעתים קרובות אלו שקבעו את המראה והדקורציה היו אנשי מקצוע שלמדו בבתי ספר שהכשירו אותם לבנות את מבני הדת והמוסדות של הנצרות או האיסלם. כך קרה שהמאפיינים של בתי הכנסת דמו לאופי האדריכלות והעיצוב המקומי. מצד אחד המבנה השתלב היטב בסביבה, ומאידך – נמנעה התפתחות של ארכיטקטורה ואמנות של "בית כנסת" מתוך מהותו והקשרו ליהדות ולארץ ישראל. כך חדרו למערכת הקישוט בבתי הכנסת, אלמנטים פגאניים, מוסלמיים ,נוצריים ויוונים.

גם כאשר מדינת ישראל קמה והוקמו בה מוסדות לאדריכלות ועיצוב, מוסדות הלימוד לא ראו לנכון לפתח חשיבה ייחודית לבניית בתי כנסת. זה נראה להם גלותי. הלימודים כיוונו לתכנון מבני תרבות ומבני מגורים. בהרבה מהמקרים, תכננו את בתי הכנסת אדריכלים שאין להם זיקה לדת ואינם מכירים את ההוויה וההתרחשויות בבית הכנסת ובטח שלא הכירו את ההלכות הקשורות בבניית בתי הכנסת. לא פעם נמצא אלמנטים שהועתקו מכנסיות או ממקדש יווני בעיצוב בית הכנסת.

לפני שנה הוזמנתי על ידי קהילה חרדית בירושלים לתת ייעוץ להגברת התאורה בבית הכנסת. לתדהמתי ארון הקודש שעוצב על ידי מעצבת חרדית,  הועתק, אחד לאחד, מחזית של מקדש יווני. אבות אבותיה היו מוכנים להיהרג כדי לא להשתחוות לפסל היוני, אך המעצבת לקחה השראה מהצילום הראשון של ספר תולדות האמנות המערבית שראשיתה מתחילה ביוון העתיקה בתקופה הקלאסית.

האתגר של אדריכלי ומעצבי בתי כנסת הוא תכנון המבנה ומציאת פתרונות פונקציונאליים לכל ההתרחשויות בחיי הקהילה בבית הכנסת, כמו גם ביטוי האמנות שנוגעת לליבם ומדברת מתוך תוכן יהודי ללא כפייה של מערכות עיטוריות מוכנות מתרבויות אחרות.

מה ייחודי ליהדות?

היהדות התפתחה כתרבות טקסטואלית. מעצם היותה קהילה נודדת – לא היה ניתן להחזיק רכוש רב, בשונה מטקסט אותו ניתן להעביר ממקום למקום בנייר או בעל פה). כיום, כאשר יש לנו מדינה, קרקע וריבונות האתגר גדול יותר: כיצד ניתן לעבור ממחשבה יהודית וטקסט יהודי לביטוי חזותי יהודי, ליצירה המעוררת השראה, מחשבה והזדהות עם המקום.

הצוות המנהל את בית הכנסת בימינו, ימים בהם האינדיבידואליזם ואפשרויות הפנאי מכוונים את האדם להתכנסות ובדידות, מוזמן ליזום ולהחזיר לבית הכנסת את התכנים שהיו שייכים לו, בניית קהילה המקיפה ומכילה את כל מחזור החיים ומחזור השנה. מבנה בית הכנסת, בצדו הפיזי ובצדו התוכני, צריך לזמן אפשרות לחוויה כוללת ומשמעותית, כך שהדור הצעיר ימצא במקום אפשרות לצמיחה אישית כמו גם  הזדהות ואפשרויות לתרומה לקהילה. בית הכנסת מצידו, במבניות שלו צריך להתייחס בהזמנה לשכנים שאינם מוגדרים כדתיים ולאפשר להם להשתלב בחיי הקהילה, גם אם אינם מגלים עניין בתפילה.

בחברה קפיטליסטית שהפריטה את מוסדותיה, טוב שהקהילה תיקח את האחריות והיוזמה ותקבע סדרי חיים המחזקים את החלשים ונותנים תקווה לבודד, ליתום ולאלמנה, לגר ולחד-הורי. מקום בו נממש את האמרה "כל ישראל ערבים זה לזה".

צורת המבנה על כל עיטוריו צריכים לבטא רנסנס יהודי וביטוי אותנטי למחשבה היהודית.

העיטורים צריכים להיות מקוריים בשפה ויזואלית התואמים את הרוח היהודית אותנטית ולא המשך העתקה של מסרות שדתות אחרות עמלו להתאמים לדתות שלהם. חבר בקהילה צריך להיות גאה במבנה שמייצג את חייו וחיי קהילתו הוא צריך להרגיש שהביטוי של התוכן כמו גם הביטוי של חומר מדברים שפה אחת והרמונית.